מזמור ה'חד גדיא'

המזמור נועל את הגדת פסח והוא אחת התוספות המאוחרות לנוסח ההגדה המקובל כיום .

רעיון ה 'חד גדיא' זכה לפירושים רבים הנושאים אלגוריה היסטורית ומסר דתי .

הנוסח הקדום של המזמור מופיע בסידור תפילה מפרובנס (צרפת) כשיר חולין הכתוב בארמית .

כנראה שעם גירוש יהודי צרפת במאה ה- 14 הגיע המזמור לאשכנז ותורגם ליידיש, הפך לשיר קודש, שוכתב ונכתב בשילוב של ארמית ועברית ונכנס להגדת פראג שנדפסה בשנת 1590 . כנראה, שהיהודים שמצאו אותו ראוי להיכנס להגדת פסח ראו בגדי הרך ייצוג של עם ישראל המצוי בסכנה מתמדת ומצפה להשלטת הצדק על ידי אלוהים וקושר את הגאולה ממצרים עם תקווה לגאולתו של עם ישראל שבגולה על ידי אלוהים .

רעיון הגדי כקורבן מופיע לראשונה בדמות השה אותו מצווים ישראל להקריב ערב יציאתם ממצריים (שמות יב' 5-11) . בספר שמות מצווים ישראל לקנות שה ולשמרו ארבעה עשר יום, עד לשחיטתו כקרבן ולאכילתו כצלי אש, כשהם מוכנים ליציאה ממצריים ומקל הנדודים בידם .

במזמור ה'חד גדיא' התכנית משתבשת כשמגיע השונרא ( חתול או נמר ) וטורף את הגדי .

כאלגוריה הסטורית, מייצג הגדי את עם ישראל בעוד שאר הדמויות בסיפור מסמלות עמים שדכאו את ישראל לאורך ההיסטוריה וכל אחד מהם הובס בידי שלטון עריץ חדש : החתול- אשור/בבל, הכלב- פרס, המקל-יוון, האש- האימפריה הרומית, המים – השבטים הברברים שכבשו את רומא, השור- צבאות האיסלם, השוחט- הצלבנים. מלאך המות הוא הכובש האחרון אותו ידון הקב"ה בעצמו. באלגוריה זו טמון המושג של גמול וצדק . המסר הוא דתי – כל אדם עתיד לתת את הדין על מעשיו ועם ישראל יכול להתנחם כי ההשגחה האלוהית שומרת עליו.

מזמור ה'חד גדיא' מופיע בסופה של ההגדה ויש הסוברים כי הוא מצטרף אל הדרכים השונות הקיימות בהגדה כדי להשאיר את הילדים והקוראים עירניים עד סופה ( כמו חיפוש האפיקומן ).

המזמור כמזמור צביר (לכל בית חדש נוספות ומצטברות שורות הבית הקודם ) שהילדים מחכים לו ומשתתפים בהשמעתו ברצון ובהנאה.

מסיבה זו ניתן לומר כי זהו השיר הראשון בעולם שנכתב ונדפס במטרה מפורשת להנאתם ולבידורם של הילדים .( שירי הילדים הראשונים באירופה הופיעו רק כמאה שנה מאוחר יותר)

המזמור הפך למקור השראה למשוררים ציירים וסופרים יהודיים וישראלים רבים אשר כתבו שירים וציירו ציורים בהשראתו (איציק מאנגר, לאה גולדברג, נתן אלתרמן , אוריאל אופק ורבים אחרים )