בית הכנסת
	מזוזות אתנוגרף קוצ'יני שחקר את תרבות תושבי מחוז הולדתו בראשית המאה, ציין שבבתיהם של יהודי האזור, בכניסה לכל חדר, היה קבוע "מכל קטן" עשוי מקנה חזרן או מפח. בתוכו היה נתון קלף שעליו כתובות שתי פרשיות מהתורה. נזכר שם נם המנהג המקובל בין היהודים לנשק את המזוזה בצאתם מן הבית ואף בעברם מחדר לחדר בתוך הבית. מראשית המאה היו מקובלות בקרב יהודי קוצ'ין גם מזוזות פליז גליליות, על-פי-רוב מעוטרות במגיני-דוד, שנרכשו בבומביי מבני-ישראל. בו-בזמן היו בשימוש גם בתי מזוזות עשויים זכוכית. שכיחים פחות הם בתי מזוזות של עץ או נרתיקים עשויים קלף. הקלף למזוזות, כמו גם לספרי תורה, לתפילין ולכתובות, הוכן ונכתב בידי המוליאר, הוא המורה לעברית שהיה גם שוחט וסופר סת"ם.
	מנורות חנוכה רוב מנורות החנוכה מקוצ'ין קטנות מאלו של בני-ישראל. גם הן עשויות בדרך כלל פליז, ולהן דופן אחורית עשויה בריקוע, שצורתה קשתית ושוליה גזורים בדגמים שונים. לעתים חקוק במרכזה עיטור צמחי. אך שלא ככוסות הזכוכית במנורות החנוכה של בני-ישראל, כאן הרכיבו לבסיס הדופן בזיכי פליז יצוקים הניתנים להסרה, שבתוכם הושמו השמן והפתילות. גם כאן נהגו לתלות את המנורה סמוך לפתח הכניסה, בבית כבבתי-הכנסת. בדרך כלל הדליק אותה ראש המשפחה והוא שיתף גם את בניו במצוות ההדלקה המנורות הצטיינו בפשטות עיצובן ועיטורן ולפעמים חסרו כל קישוט. הן מזכירות בסגנונן מנורות חנוכה אירופיות ובייחוד הולנדיות שנפוצו בהודו בעקבות שליטתה של הולנד באזור במאות השבע-עשרה והשמונה-עשרה, ובעקבות קשריה של הקהילה היהודית הפורטוגלית שבאמסטרדאם עם הקהילה הקוצ'ינית. היו גם מנורות דומות בסגנון ובממדים לאלה של בני-ישראל וכנראה בנות תקופתן. הן היו בעלות דופן משולשת הנוצרת באמצעות קווי-מתאר בלבד ובמקום בזיכי הפליז היה קבוע מדף מחורר לכוסות זכוכית. חג החנוכה נחוג בקרב יהודי קוצ'ין ברוב טקס ובמנהגים מיוחדים שאינם מצויים בשאר קהילות ישראל. טרם הוצאת ספר התורה בשבת שלפני חנוכה נהגו לקרוא את "מגילת אנטיוכוס", המספרת בקצרה את מעשה נס החנוכה. המגילה, שהיתה מצויה בבתים רבים, נקראה בפי בני קוצ'ין "כל דיני חנוכה ונמסרה מאב לבן, במשך החג, לאחר הדלקת הנרות בבית, נהגו בכמה מקומות בני המשפחה לצעוד אל בית-הכנסת דרך רחוב היהודים שקושט משני צידיו בגזעי בננות והואר בלכתם שרו פיוטים מדי ערב אחרי התפילה נהגו הילדים לשרוף את דמות בגריס, משנהו של אנטיוכוס שהכינו מעשב יבש שלתוכו הוכנס מלח, כדי להגביר את קולות הנפץ של האש.במשך שמונת ימי החג נהגו יהודי קוצ'ין גם להתאסף בערבים באחד הבתים ושם לשיר, לרקוד ולהתכבד בדברי מתיקה שהכינו בעלי-הבית. לפעמים הדליקו גם זיקוקי דינור. היה אף ריקוד נשים מיוחד לחנוכה, שלווה בשירה ובמחיאות כפיים תוך כדי תנועה במעגל נהוג היה גם לעלות לקברו ולנדור נדרים ביום הראשון של חנוכה נערכה סעודה לעילוי נשמת ר' נחמיה מוטה, ממקובלי העדה שנפטר בכ"ה בכסלו שנת הושל"ם 1615..